ג׳ואי שלי, שלי ושל אבא.
פגשנו אותך - ג’ינג’י, קטן, שובב- משוטט לו בחנות "טמבור" כאילו לפחות אתה בעל החנות. מיד הוחלט שאתה החתול הראשון שלנו, הילד שלנו. לגמרי מחזק זוגיות. הייתי קצת שובב מידי, אז הבאנו לך את לילי, שתעזור לך להוציא אנרגיות..... ואכן, היא עזרה ולימים הפכתם להיות חברים טובים.
אהבת להיות בחוץ, לרדוף אחרי חרקים, להתחרדן בשמש ולריב עם חתולים אחרים. אהבת לצאת אחרינו, כשאנחנו יוצאים מהבית וללוות אותנו, ואנחנו לא הרשינו כי חצית כבישים וזה מסוכן. יומיים לפני החתונה שלנו, ישנת על המיטה- על החליפה של אבא (ידעתי שהוא לא יהיה מרוצה, אבל הרשיתי לך בכל זאת)... התעוררת כשראית שאני יוצאת מהבית ויצאת אחרי. החזרתי אותך! יצאתי רק לעשר דקות וכשחזרתי, ראיתי מזווית העין מראה משונה. ראיתי אותך שוכב, כאילו ישן, מתחת לרכב ברחוב שלנו. נראית כל כך שליו. ישבתי לידך בוכה וצועקת במשך יותר משעה עד שאבא בא לעזור לי, כי לא הייתי מסוגלת להרים אותך. פחדתי שאם אעזוב, מישהו יקח אותך. כיסינו אותך בשמיכה האהובה עליך, אך ברגע האמת התקשיתי להפרד גם ממנה והשארתי אותה אצלי, למזכרת. עד היום, בכל ערב- קיץ או חורף, אני מתכסה בה. קברנו אותך בגבעת האהבה, שם לעולם לא יבנו בתים או בניינים... לילי חיפשה אותך במשך ימים ולא מצאה... היית חתול מיוחד שאין כמותו.
אין יום שאני לא מתגעגעת אליך. ג׳וג׳ו שלי.
Comments