הבלוג וסיפורים מהחיים
על מוות

מייקי שלי. 15.08.2011-09.08.2017 מעולם לא ידעתי שאפשר להרגיש כזה חוסר. אין סכין יותר חדה מהגעגוע. ילד אהוב שלי שליבו נדם במפתיע. הלכנו לישון, הוא חיכה לי עד שאקום ונפרד ממני ומהמשפחה על 4 והוא רק בן 6 שנים תמיד נצור בליבי, חי בנשמתי. צער תמידי שאינו מרפה וזמן שאינו מרפא דבר. ❤ שלי מתגעגעת אליו בכל נשימה ונשימה.

ג׳ואי שלי, שלי ושל אבא. פגשנו אותך - ג’ינג’י, קטן, שובב- משוטט לו בחנות "טמבור" כאילו לפחות אתה בעל החנות. מיד הוחלט שאתה החתול הראשון שלנו, הילד שלנו. לגמרי מחזק זוגיות. הייתי קצת שובב מידי, אז הבאנו לך את לילי, שתעזור לך להוציא אנרגיות..... ואכן, היא עזרה ולימים הפכתם להיות חברים טובים. אהבת להיות בחוץ, לרדוף אחרי חרקים, להתחרדן בשמש ולריב עם חתולים אחרים. אהבת לצאת אחרינו, כשאנחנו יוצאים מהבית וללוות אותנו, ואנחנו לא הרשינו כי חצית כבישים וזה מסוכן. יומיים לפני החתונה שלנו

כמעט היית בת 15. כמעט. אבל לא הספקת. אהובה שלי. כל כך הרבה שנים היינו יחד, בטוב ובקושי, הייתי כל עולמך. עד כדי כך שנבחת על כל מי שהעז לקרוא לי בשמי, מבלי לבקש רשות ממך. כי הייתי שלך. ואז נועם הגיע והסכמת לחלוק אותי איתו. ואז גם בוסקו. ולא ממש רצית, אבל הסכמת גם לו. ואת היית ותהיי תמיד שלי. חלק ענק מתוך הלב שלי. רוצי לך בשמיים, איושקה, תנבחי על כל עובר ושב ותאכלי מלא ענבים ושוקולד כל היום. כמה שרק תרצי. תודה על אהבה בת 15 שנה. כמעט.